בואו נתכונן לגיוס! הגיע גיל 16.5 ואיתו הצו הראשון. יש לנו זיכרון מעורפל על החוויה שאנחנו כהורים/ כמבוגרים/ כמחנכים זוכרים מתקופת השירות שלנו. חשוב לנו להכין אותם לבאות, מתחילת התהליך (הצו הראשון) ועד לכניסתם למערכת הצבאית (בעיקר בתחילתה). מה מחכה להם שם באמת? איך זה נראה כיום במציאות ולא כפי שאנחנו זוכרים או מפרשים? מה כואב להם באמת? לנוער, לא לנו. אילו התמודדויות מצפות להם, מה עובר להם בבטן ובראש? אילו תחושות מציפות אותם, מטרידות אותם ולעיתים מפחידות ומונעות מהם להתקדם? המקום הזה, הרגשי- המנטאלי- ההתנהגותי, הוא החשוב ביותר בעיני. זה המקום שבו הם פוגשים את עצמם והוא זה שיכין אותם נכון וייתן כלים אמיתיים ופרקטיים להתמודד עם כל מה שמצפה להם בדרך (וזו דרך ארוכה ועלינו לצייד אותם בכלים הנכונים). הכלים הם לא רק אינפורמטיביים: מהו צו ראשון, איך נראה צו גיוס, מה זה אתר מיטב, איך מגישים פנייה וכו' וכו' אלא הרבה יותר עמוקים מכך. שמים יחד איתם את הפחדים, החששות, התהיות, המחשבות, אי הוודאות, חוסר המידע על השולחן ויחד מפרקים את הקשיים והאתגרים וצועדים קדימה בביטחון רב, עם "עמוד שדרה" חזק לכבוש את המציאות החדשה.